ארבעת ההורים 

על ארבעה אחים מספרת ההגדה של פסח. בואו נדבר על ארבעת סוגי ההורים:

חכם

הורה חכם משוחח עם ילדיו, מתעניין בעולמם ומלמד אותם שבכל מה שקשור לתקשורת בינו לבינם אין טאבואים. שואלים ומדברים על כל נושא שמעסיק אותם, וילדיו יודעים שתמיד ימצאו אצלו אוזן קשבת, כתף תומכת, הכוונה וסיוע.

הורה חכם מדבר עם ילדיו למשל על מין בהתאם לגילם וכשיחשפו לפורנו הוא יסביר להם שזה אינו מודל ליחסי מין תקינים או ליחסים בין גברים לנשים. הוא ידבר איתם גם על אלכוהול ועל סמים, ויוודא שהם מקבלים מידע מבוסס ומאוזן, כדי שבבוא העת יוכלו לבחור בחירות שיהיו נכונות ובריאות להם. הוא עושה זאת ללא שיפוטיות ומשדר לילדיו שיש להם אל מי לפנות ושתמיד יתקבלו בזרועות פתוחות, בכבוד ובהקשבה.

רשע

אין כמעט הורה רשע. כולנו אוהבים את ילדינו ועושים בשבילם את הטוב ביותר שביכולתנו. ברוח האמירה "אין ילד רע, יש ילד שרע לו", נאמר שהורה שרע לו מתקשר עם ילדיו בכעס ובמתן עונשים, מעמיד דרישות וטענות אך נמנע משיחה קשובה וממתן חיזוקים. הורה כזה משדר למעשה לילדו "אתה מאכזב אותי, אינני מרוצה ממי שאתה ומהתנהגותך ואני מיואש ממך" הילד מבין מכך שאין טעם להתאמץ ולנסות לשנות דבר. מסר כזה יוצר ריחוק ותסכול שרק ילך ויתעצם בשני הצדדים

תם

התם חושב שהכל בסדר, אין שום קושי ושום בעיה וכדי שיוכל להמשיך ולהאמין בכך הוא מעדיף לטמון את ראשו בחול.

גידול ילדים וחינוכם הוא רצף של התמודדויות ואתגרים. כשאנו מתמודדים עם אתגרים אלה אנו גדלים, לומדים ומעמיקים את הקשר עם ילדינו. ילדינו לומדים על עצמם רבות דרך עינינו, ולכן חשוב כל כך לראות אותם כפי שהם, בעיניים פקוחות, לשקף, לחזק ולא לפחד מהתמודדויות כאשר הן נדרשות.

שאינו יודע לשאול

כולנו מרגישים לפעמים חסרי אונים בהורות. כשילדינו בני השנתיים משתטחים על הרצפה וצורחים, או מסרבים ללבוש/לנעול/לחגור/לאכול ועוד. גם בגיל ההתבגרות, עם כל השינויים האדירים שהם עוברים, לפעמים אנחנו פשוט לא יודעים איך לנהוג. אנחנו כל כך רוצים להיכנס לעולמם, אבל נתקלים בדלת טרוקה, נהמות נרגנות ופרצוף כועס. אז איך מדברים אליהם? מה אומרים? מה לא אומרים? מתי?

האמת היא שבכל אחד מאיתנו יש קצת מכל אחד מארבעת ההורים. אני מאמינה שככל שאנחנו עושים מאמץ להיות יותר ויותר מודעים לעצמנו, כך נגדיל את החלק של ההורה החכם שבנו ונצמצם ככל שניתן את מקומם של הרשע, התם ושאינו יודע לשאול.

אחד המפתחות החשובים הוא שאילת שאלות: שאלו את הילדים, התעניינו והכירו את עולמם, ותמיד שאלו גם את עצמכם – מה מטרותיי שלי כהורה, מה יקדם את מטרותיי, את ערכי ואת ילדי ומה לא? עצם שאילת השאלות, בשני הערוצים כבר מקדמת אתכם רבות.

ולפעמים מותר לא לדעת את התשובות. אף אחד מאתנו אינו מושלם וזה בסדר. אם נתקלתם בקושי שאינכם יודעים איך להתמודד איתו, פנו לעצה ועזרה מקצועית.